זכוכית עוטפת את עיניה, בד את גופה,  חושך את ליבה
קור אינו משפיע ממי אשר אינו חש בחום
בסדקי תקוותיה, בידיה הריקות, בנשימתה המהוססת
לילך על שולחנה, דפים וסכין מגואלת בה
אף לא צליל או תזוזה, מבט חתולי ושקט.
עולם כבה ונכווה לעיניי כותונת הפסים
לא חרטה, כי אם חריטה ובה, דבר לא נוגע.
לא זיכרון או תחושה, לא חולשה, מחסור.
דמעה אחת בה ולא יותר, כי הבינה.

ההיא

עינייה שקופות, ריקות וחודרות
יכול אתה לקרוא בה, אם רק תעזור מספיק אומץ לכך
מגעה תמיד קר וליבה עולה עליה
מי אשר זכה לשמוע קולה ידע, כי נשימתו שווה היא.
כלואה בחופש הניצב לפניה, בשחרור היונה על חלונה.
נשמה טהורה, אך כה חלולה.
המבין ירחק, הכושל לא יעז לפסוע
והיא נותרה כך,
שחררה את היונה והדרור לא קרץ לה עוד.

נערך ב20.4.2006