החבר שלי אמר לי להפסיק לעשן - הפסקתי.
החברות שלי אמרו לי להפסיק להסתובב עם האנשים האלה - הפסקתי.
ההורים שלי אמרו לי להוציא ציונים טובים, לדאוג למה שאני אוכלת
ולהאמין באלוהים - הוצאתי ציונים טובים, דאגתי לעצמי והאמנתי
במה שנקרא "הדבר הנכון".
החברה אמרה, לא, דרשה ממני, להיות מושלמת - נהייתי.
אך האם זה כך? האם ההרגשה להיות מושלמת באמת כזו?
האם להיות מושלמת משמע לאבד את ערכך ואת תרומתך לעולם הזה בתור
מי שאתה, באמת?
אם כך הוא הדבר הנקרא השלמות של בני האנוש, אז ברצוני לסחוב על
גבי את כל הפגמים שבעולם וללכת מול כל העולם שפופה, טיפשה,
מכוערת, חולה אך בגאווה ובאצילות.
גאווה של "אני" ושל עדיין לא איבדתי את עצמי.
גאווה שתגרום למושלמים, אלה שאבדו בתוך הדרישות שלכם, לקנא
בנו, בעלי כל הפגמים שקיימים, ולשנות את פני העולם הזה ולשנות
את החברה שאנחנו מנסים לשרוד בה.
לסבול אך בגאווה ובהתנשאות מעל לכולם.
אתם מוצצים את דמנו ברוע, מחדירים בנו דבר כלשהו המזוהה
בעינינו כטעות מוחלטת שלכם להפוך אותנו למה שאתם רוצים שנהיה.
אז לכו לדרככם כי אנחנו לא ניענה לדרישה הזאת!
אנא מכם, הקוראים שעדיין לא איבדו את מה שהם, את מי שהם, את
תמימותיהם, אל תיפלו לתוך המלכודת הזו,
לתוך הזבל שאתם קוראים לו עולם!