|
צופה בך מכין מוס שוקולד.
רואה אותך שובר באצבעותיך החזקות
טבלת שוקולד מריר,
האם דעתך מתוקה?
ומה בשוקולד מריר?
אחר מגלף בחמאה הרכה
ומפסל בה שדי אישה נימוחים
הלהבה מרצדת
האש רוקדת
אתה מנמיך אותה
ולשונות תכולות בלבד
בוקעות מבין החרכים.
אתה מניח סיר מלא מים
ומניח ללהבות הלוחשות
לדגדג בועות יפות
ומכסה אותן אחר
בקערה קטנה
"בן מארי" אתה קורא לה
ולוחש באוזניי את שמה הצרפתי.
מעולם לא קינאתי בצרפתיות
עולה במוחי המחשבה - האם להתחיל עכשיו?
לאט לאט נמזגים ומתערבבים
הניחוחות והצבעים
החום והלבן
שניהם יוצרים ספירלות
של אור וחושך
מרירות ומתיקות
ונספגים כמו שאתה
נספג בי
והנימים שלי מתרחבים לקלוט אותך
כמו החמאה שחובקת את
השוקולד הפתלתל
מסמיכה ומדללת אותו בו זמנית
ומסמיקה
והוא מעניק לה חושניות ארוטית
האופיינית רק לו.
מתלפפים סביב אצבעך
ומשם ללשוני.
ללקק. |
|
|
"אנו חיים במרחב
וזמן"
א. פילו סופוס |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.