אני לא מפחד ממך אמרתי לו, מה אתה חושב לעצמך? אם יש לך מבט
מפחיד ואתה די מכוער, זה מספיק כדי להפחיד אותי.
"שמע" הוא אמר לי, "אני מלאך המוות, ובאתי לקחת אותך". שמעתי
את זה כבר אלפי פעמים, אמרתי לו, אתה חושב שעכשיו אתה תשכנע
אותי.
לא מפחד ולא.
"טוב, אם אתה לא מפחד, אז נלך. אתה גבר או נמושה?" הוא אמר.
ואני למען האמת די פחדתי.
ואז התעוררתי.
פוו, זה לא היה על באמת, איזה מזל. באמת פחדתי בסוף. אבל למען
האמת אני חושב ששום דבר ואף אחד, לא יוכלו לעשות לי כלום. כי
אני מוכן.
כן אני יודע שזה נשמע מצחיק, אבל אף פעם אף אחד לא יצליח לתפוס
אותי לא מוכן.
פעם באמת נורא פחדתי, מהכל. כן הייתי מפחד מכל מיני רעשים
מוזרים, שהיו מבהילים אותי מאחורה, כן זה נורא מפחיד.
אבל אני מוכן לכל ועם הכל אני אצליח להתמודד.
מתחת לבגדים אני תמיד לובש את חליפת הסופרמן שלי. ומתי שאני
אצטרך אני פשוט אפשוט את הבגדים שלי ואני יצליח. ואל תחשבו שזה
לא יעבוד, גם סופרמן האמיתי לא יכול לעשות כלום בלי החליפה
שלו, עובדה הוא תמיד צריך ללבוש אותה בשביל לעשות את כל הדברים
שהוא עושה, בלעדיה אין לו כוח.
פעם, לפני כמה שנים היתה איזה אחת שהבאתי אלי, והיא אמרה לי
שאני לא יכול כל הזמן ללבוש את החליפה של סופרמן. זה די מגעיל
שאני לא מכבס אותה אף פעם, ואפילו לא מוריד אותה כשאנחנו
מזדיינים.
למרות שהיא הודתה שזה די מדליק אותה "לשכב עם סופרמן".
אבל ערב אחד כשהורדתי את הבגדים ולא לבשתי כלום מתחת, זה בכלל
לא שימח אותה, למען האמת היא היתה די מעוצבנת. ואמרה שבלי
החליפה אני לא שווה כלום ואני יכול ללכת.
אז בעצם הבנתי שסופרמן לא תמיד יוכל לעזור לי. כן כמו שהיא
אמרה אני לא יכול תמיד ללבוש את החליפה של סופרמן, ומה יקרה אם
הוא יבוא באמצע שאני במקלחת?
חוץ מזה סופרמן לא היה היחידי היו גם עוד.
למשל היה אייסמן - אבל לא משנה כמה חזק ניסיתי לנשוף אף פעם לא
יצא לי קרח.
גם על הקירות לא הצלחתי ללכת - אז וויתרתי על ספידרמן.
לתקופה קצרה מצאתי פתרון שנראה בהתחלה די טוב, אבל משך הרבה
גברים, וזה לא בדיוק מה שרציתי. אז נתתי את החליפה של
וונדרוומן לאחות שלי, היא נורא אהבה את החצאית.
היום בערב הוא הופיע, הוא ממש הפתיע אותי הייתי לא מוכן, ובכלל
הוא לא הגיע בחלום כמו תמיד, הוא היה במציאות.
בשניה הראשונה אני נורא פחדתי, זה באמת הגיע לי, למרות שזה
הרגש שאני הכי חושש ממנו.
באמת אין לי בעיה עם קנאה או אהבה, שנאה אני אפילו די אוהב.
אבל פחד אני לא יכול לסבול.
רגע, חייכתי לעצמי, אין לי בעצם ממה לפחוד יש לי את החליפה של
סופרמן מתחת לבגדים.
הוא לא יוכל לי, הוא לא יצליח לקחת אותי לשם.
"האהה.." צעקתי תוך כדי שאני קורע את החולצה שלי. אבל הוא בכלל
לא נבהל.
רגע, אני בכלל לא לובש את החליפה של סופרמן, היא אמרה לי שהיום
הזה יגיע.
אבל אל תחשבו לרגע שפחדתי, אפילו לא לשניה, כי אז נזכרתי
במשהו.
הושטתי את היד לשולחן והרמתי את הפחית של התרד, זה בטוח יעזור
לי. איך לא חשבתי על זה קודם אני פשוט יכול לאכול תרד, ובכלל
אין מה לעשות פרצוף מופתע.
לפופאי זה תמיד עזר.
לחצתי את היד וכמו בסרט הפחית נפתחה והתרד עף במין תנועה
מעגלית ישר לתוך הפה שלי.
פיחס.... זה ממש מגעיל, איך הוא הצליח לאכול את זה כל השנים?
"נראה אותך עכשיו" אמרתי לו.
אבל זה בכלל לא הפריע לו שאכלתי פחית שלמה של תרד. הוא פשוט בא
ולקח אותי.
איזו אכזבה, זה לא עבד. ואני שנים לבשתי חליפה של סופרמן
ואפילו אכלתי תרד.
איזה טמבל, באמת חשבתי שזה יעבוד.
הייתי פשוט צריך לשלוף את החרב של זורו שהיתה לי.