אליאון מרמור / בגוף ראשון יחיד |
לא ידעתי מגע,
וידייך שאבדו...
האם המתקתי לך סוד אהבתך?
האם טבלו מי האושר
נהרות התאווה
מעייני התקווה
נחלי השלווה
במעמקי גופך?
והימים נספרים לאחור
ואף שנטמנו היטב
במדורי הלילה - לשמורותיו,
הם מבצבצים מאחורי
מדף הספרים
מהמהמים עמוקות
ומאובחנים ארוכות:
אנחה.
הניחי ידך על
ראש מבושיי
ובעפעפיים קמוצים
שאי לי ברכת אנקתך
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|