התאבלו עליי,
חברים יקרים.
בכי את שמי,
אמא.
ליבי מת עליי,
אוהבים, שונאים.
נפשי בוכה
ופי צוחק.
חטאו פניכם
בדמעות דכות
השאירו פסים אדומים
זכר
לציפורניים שקרעו בבשר החי.
השחירו את השמיים
לכבודי
לזכרי
צבעו מי האוקיינוסים
אדום כדם.
השקו פירותיכם
בדמעות שזלגו.
אמרו להלך:
"כאן, בחלקת ארץ זו
תפוחים מרים צומחים
ודובדבנים רעילים
צצים מכל שיח."
עשוני למלך
עשוני לשוטה
תנו לזיכרון פניי
לטייל על בדל שפתותיכם
כהד אפרפר של חיים,
שכן,
מהלך אני ביניכם
כצליין בדרכו לארץ קודש
שכוחת אל.
תיקו מלא
עיניו ריקות.
אני מביט בכם
שפתיי מצחקות
ולבי
לבי בכבד
מת עליי.