יש פה ריח של ביוץ בחדר הזה. עשרות מגזינים
פרושים ברישול על שידה מעושנת, שנבחרה בקפידה.
נשים בעלות שחלות פורות עשירות נחשפות רגל
ועוד אחת, ברק ניבט מהגרביון על הכרומו הזה
יש פה ריח של ביוץ בין העמודים.
ידיים שנרפו באחת
עלעלו בהם (לפני שהדוקטור החדיר וחייך, מדושן עונג. אז בשר זה
בשר אבל גם השוחט מסמן וי כשראש של תרנגולת נפרד מגוף מפרפר.
זה לא העיסוק האידיאלי ליפי נפש).
כשידו המאסיבית של המדושן החדירה ניילונים אל
חריצים לחים (מתחת לציפורניים שלו נוצר
ריכוז של גריז. ידיים של מוסכניק זה רב פעלים זה
ידיים בלי קול זה ניסיון זו אבחנה בין טקסטורות. תמיד
רציתי שאבי ילדיי יבחין בין טקטסטורות וידע לבשל) נשימה אחת
מסך כל הנשימות של סך כלל הרגעים האפורים
החסירה.
האם בריאות השחלות הללו, טרוטות המבט שידעו איפור-
שיער דקותיים לפני שצולמו, העלו בדעתן שירכנו כך,
מתגרות, על שידתו של דוקטור כהן או דוקטור בלומנפלד או
האם ניבאו שבסופו של דבר עיקר הווייתן תתרכז בהתרסה?
יש מי שתביא שלום עולמי, תדאג לצמיחת החסה בשטחים,
יש מי שתדאג לאזרוח המחסומים ויש מי שתקרוץ אל מול
נשים שלובות רגליים, בין קוק לשיעור על הפסיכואנליזה בעידן
תקשורת ההמונים בקליניקה של דוקטור כהן או דוקטור בלומנפלד או
נשים רכות, מחודדות ציפורן יושבות כאן בקליניקה. הן מביטות
סביבן, מתנחמות בעמודי הכרומו המסווים, כמו קירות מגוננים בבית
מעבר לקו, רגע לפני הפריצה וחושבות
על סבתא מרכיבה גלגלים, ועל אם וכאשר.
הן עוצרות בעד עצמן, שלא לשלוח אצבע משולשת לעבר הדוגמניות
השוכבות ביעף על השידה הזו, המעושנת. שדיים זקורים ושפתיים
מלאות, מדיפות טריות של לחמניה בצרכניה, זרזיף של חלמון מזהיב
מעטר את הדפנות הלא עגולות שלה. ריח של ביוץ.
כמו חוט שני נמתח מבט של הכרה בין אישון ירוק לאישון
חום-דובשני, של זו תחת החצאית שנושקת לרצפה, גם של זו המשלבת
את הארבע ראשי בנונשנטיות של צ'יטה שגדלה במרחבי הבר, גם של
זו שלא מסירה את משקפי השמש.
הן כולן חולקות חוש ריח שמחפה על חסך. כמו העיוור ששומע רחשים
בלילות שטופי אור, כמו החירש שרואה הבזקים של עב"מים. במקום
הזה חוסר השיוויון מקבל משמעות נוספת. גם הריח. אין פה לילה,
אין פה יום.
אולי זו טקטיקה מודרניסטית של גניקולוגים. ההליך האחרון בשרשרת
נטולת האופטימיות הזו של המבייצות בשרשרת שגזר באחת ילד שידיו
זולגות גואש, המשחק בחוטים מלמעלה.
אולי זו טקטיקה, התוכנית האחרונה במערך. להתריס, להתסיס
לשקשק ולשלוק את הביציות הרדומות של הנשים ההן המחכות
שיגאלו אותן, כמו כלים שגואלים לפסח, או מגאילים
או גאולה.
קיית מוס, קלאודיה שיפר, בר רפאלי שתחיה -
בניחוח ביוץ טבול באנטיביוטיקה
הן החוליה האחרונה בסטארט-אפ מחיי הביציות.
"דוגמנית היא שליחה של הפמיניזים", תגדנה נביאות בשורת
האסטרוגן של המחר. הוא
קופירייטר בן זונה, יא חביבתי. |
