הם לא צריכים שיגידו להם שהם אמיתיים, הם בעצם לא צריכים
שיגידו להם כלום. הם לא צריכים שיגידו להם מה לעשות או מי
להיות - הם הם.
הם לא חושבים שהם יפים - הם פשוט יפים, הם לא מאוהבים בעצמם,
פשוט אוהבים אותם.
אנשים אמיתיים הם אנשים נדירים. תלכי ברחוב ותראי כל כך הרבה
פוזות ומעט מדי אנשים, כל כך הרבה יצורים וכל כך מעט נשגבות,
כל כך הרבה טיפוסים ומעט מדי מהרצויים. אנשים איכותיים הם זן
נכחד.
את תלכי לאירוע או טיול או סתם תסתובבי בגינה של הסבתא רבה
שלך, ורוב הסיכויים שתמצאי יותר סטוצים מאנשים לדבר איתם.
האנשים האמיתיים יודעים להיות. הם לא קופצים למיטה (לפחות רובם
לא, כי למען האמת הכרתי אחד, ברנש אמיתי אבל קופץ למיטה יותר
מהר מזונה מסוממת שתגידי לה שיש שם מיליארד דולר), הם יודעים
לדבר, להיות שם, אפילו בשקט.
אין הרבה אנשים אמיתיים בעולם, לפחות לא בזה שאני מכירה. תגידו
מה שתגידו, העולם הזה בנפילה עצומה לתהום אינסופית, ואפילו בלי
לרדוף אחרי איזה ארנבון.
אנשים אמיתיים הם לא אני ואת. זאת ההיא שהכרנו בפסטיבל, זוכרת
אותה? בחורה אמיתית, לא שמה זין על אף אחד וחיה את החיים שלה,
אין הרבה כמוה. אנחנו לא יכולות. כמה שננסה נפחד יותר מלהיות
אמיתיות. אנשים כמונו לא נחשפים יותר, לא חיים יותר, אלא
מעבירים את הזמן כשאחרים הורסים אותך את לא מסוגלת להיות יותר
בחורה אמיתית.
אנשים אמיתיים יכולים להיות מאוד קשים, ציניים, רעים, אבל את
אף פעם לא תוכלי לנטור להם טינה. כי את יודעת שהם תמיד פשוט
כנים, ולא בכוונה רעה, להבדיל מאלפי אחרים...
אנשים אמיתיים לא צריכים אנשים אחרים אבל לא יכולים בלעדיהם,
הם לא מודים בחולשות שלהם אבל גם לא מתעמקים בהם, קל לאהוב
אותם, להתאהב בהם. הם פשוט עצמם.
אבל הם בדיוק כמוני וכמוך. הם לא מסוגלים לאהוב או להתאהב
באמת.