אני עדיין יכול להרגיש את העור המחוספס אם אני מעביר את הלשון
על תקרת הפה. בדרך כלל אני עושה את זה כשאני משועמם, בלי לשים
לב, ואז כשהלשון מגיעה לצלקת הקטנה אני פתאום מתעורר וחוזר
למציאות. הרגע ההוא צרוב אצלי בגוף. התחושה הנעימה של הפיתוי,
ההתרגשות שלפני, הקור של הברזל שקרע את העור, הטעם המתכתי של
הדם, ההבנה הנוראה שחדרה לתודעה.
אני זוכר איך ראיתי אותו שם, נוצץ וזהבהב. שחיתי בשקט, רעב כמו
תמיד. ואז הוא הופיע. והוא היה הדבר הכי יפה שאפשר לתאר. ואני
הייתי כל כך רעב. התקרבתי אליו, ושום פעמון אזעקה לא צלצל,
למרות שאהבתי לחשוב שיש לי חושים חדים לדברים האלה. לא ראיתי
את הנצנוץ של החוט, ולא את הברק העמום של הקרס. אפילו לא ראיתי
שהוא לא אמיתי, אלא רק גוש של חוטי תפירה ובדים. כל מה שראיתי
היה יופי טהור ושלם שקרא לי לבוא אליו, ומשך אותי בחוטים דקים
ובלתי נראים לעברו. וככל שהתקרבתי היופי הזה רק הלך והתעצם. כל
העולם התבטל, ורק הוא היה שם. יופי גדול ומרהיב ונורא. יופי
שאי אפשר לעמוד בפניו. רק כשהגעתי למרחק נגיעה ממנו, עבר בי
הספק הקל ביותר שהרגשתי אי פעם, שמשהו חסר פה. והמשהו הזה
כנראה היה טמון בהתמסרות המוחלטת של הטרף לציד. לא היה פה
מאבק, ולא היה שום מרדף. להיפך, הטרף משך את הציד אליו, ובלע
אותו. אבל בן רגע ניערתי את הספק הזה מעליי, ופערתי את פי
לנגוס בו. וכשהלסתות החלו להיסגר על הפיתיון הספק התגבר אבל
כבר היה מאוחר מדי. והרגע שבו הבנתי שאני נוגס בזיוף, ולא בבשר
חי, היה גם הרגע שהקרס המשונן חדר לבשר שלי והתחפר שם. הלסתות
שלי המשיכו להיסגר מתוך תקווה בכל זאת להחיות את החלום, והמתכת
החדה המשיכה להינעץ בעור, והדם ניתז, והבנתי שרימו אותי,
והמתכת הגיעה כבר לעצם, וניסיתי לפתוח את הפה ולהשתחרר, והמתכת
רק ננעצה עמוק יותר והתחככה בעצם, משמיעה רעש נורא שצרם לי
באוזניים והדהד לי בכל הגוף. הרגשתי את כדוריות האדרנלין
מטפטפות לי לתוך הדם, ואת הדם זורם בעוצמה בכל הגוף. שמעתי את
קריאת השמחה מלמעלה, ופתאום הרגשתי את חוט הניילון הדק שהשתרך
לי מהפה, ורציתי לירוק את הפיתיון החוצה ולא יכולתי, והחוט
נמתח וגרר אותי כלפי מעלה במהירות. יותר מכל צרמה לי ההשפלה,
ורציתי שלעולם לא נצא מהמים, שהגרירה הזו תימשך לנצח.
היום אני מבין שיצאתי בזול, שזה היה יכול להיגמר הרבה יותר
גרוע. כל מה שנשאר לי מזה היא צלקת קטנה בתקרת הפה. אני גם קצת
יותר זהיר היום, למרות שאני לא יכול להגיד בוודאות שזה לא יכול
לקרות שוב.