ושוב כאן

ריח של מקום מוכר ולא אהוב.
שוב כאן, לילה ראשון מביא איתו רוח, חמה מדי, על לחיי.
זיכרון של סיבה למרחק, לבכי, לניכור, לאכזבה, לנסיעה.
נזכרת למה בעצם ארזתי הכל ונסעתי מכאן. מהר כמו חיה ש
הטורף שלה דולק בעקבותיה. אבל, שם התגעגתי. ופה,
פה אני זוכרת איך זה לא להרגיש, או בעצם להרגיש הכל,
אבל מהצד הלא נכון.
שוב פה, כמו זברה מפוחדת, עייפה ומטושטשת פסים.
לברוח, לברוח, לברוח.
לילה הזוי ללא שינה שוב מביא אליי את אותם הדברים.
רוצה שוב לברוח.

אבל אין ממש לאן