.1
חיללנו את הקודש.
הוא נמס לנו בין הרגליים,
מתחת ללשון
ניגר מרמתוק כשובל ארוך של קרמל
שיניים סדוקות מנסות לנשוך את שנותר.
.2
חדרים חלולים.
אני רואה אותך מקדש אותי בטבעת
והיא קטנה ורחוקה ואני
מכלה מרחקים בינינו בלעיסות קטנות
רוצה להתוודות -
"מדי פעם אני יורקת הצידה, אל תכעס,
עוד אבוא אליך בהינומה פרוצה
ונעוף"
הדים סובבים ראשינו
מכים בי את ההפקר.
.3
חלל המטבח משכר
ארונות משוקמים סוגרים אותי.
תבלינים שלא הכרתי,
תנועות ידיים של לישה וטבילה
שלא ביקשתי לדעת --
מפצירים בי להתערסל בבצקים,
לשמן תבניות רחבות, להזהיב שיערות
ולהגיש שפע מתוקמלוח.
כשהילדים שלי צוחקים עליי אני נושפת בהם רוח קמח
ומרדימה את החטאים הקטנים
בתפילת כיפורים מתחננת -
שייקטף מעליי הסינר,
שאתלש ממקומי לאלתר.
כל העת הזו אני מפוחדת.
מתגבש. מתהדק. מסתרבל כהרגלו |