|
שוב ברקע מתמקמות להן תמונות מן העבר
הצלילים הנשיקות וכל מה שעוד נסתר
הרוחות הן מתקרבות, לא פוחדות, מסתערות
הן מושכות אותי הרחק
הן לוקחות אותי מכאן
מפתות ומשקרות רק שלא אדע לאן
הן קוראות שוב בשמי
וחודרות אל תוך גופי
מראות וצלילים שכבר נשכחו ונעזבו
חוזרות וממלאות את חלל החדר האפל
אני הדואגת והלב המתפלל
הנשיקות המכאיבות
והרעל שחדר
העיניים המשקרות
והלב שנשבר
האהוב הרחוק
ששב וחזר
ואיך עזבתי אותו
ולא אחזור כבר מחר
היופי שניראה אי שם במרחקים
נצפה עכשיו קרוב
בין העוברים והשבים
האושר שהיה חלום בפני עצמו
עכשיו הופך מציאות
ואני חיה בתוכו
ולא אשכח ולא אברח ממראות העבר
כי התמונות והצלילים
ואותו הלב שנשבר
הכל כתוב הכל רשום
ואני חיה קו עקום
עד ליום שבו יתיישרו קווי
ויאבד שביל חיי... |
|
|
כתבתי יצירה
כסלוגן, וזה
יבלבל אתכם
כהוגן. שכן לא
ברורה הכוונה,
של אותה הפואמה.
והסוף אינו
חשוב, עוד יכלאו
אותי בכלוב. אז
אומר שלום חבר,
בסוף אני עוד
אתבגר. ולא אעשה
את זה יותר.
צרצר מטושטש
קמעה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.