עצרתי רגע,
כרעתי על ברכיי,
וכך ביקשתי מחילה
על כך שלא פשעתי מעולם.
על כך שלא תלמד עוד מעיניי
את גודל אהבתי אליך,
ואולי
גם לא תראה עוד מעולם את
חיוכי.
תסלח לי, על שלא ידעתי
איך לעורר אהבתך.
תשכח נא את דמעות העצב
שנשפכו כמעיינות השאול מתוך
עיניי
ועל בגדיך.
תמחל לי, בכל לשון של בקשה,
תסלח לי שאהבתי קצת
יותר מדי.
תשמע את תחינתי, שחרר אותי
ודי,
תן לי לפרוח בלעדיך,
שרויה בבדידותי.
תסלח לי על געגועי, על חלומות
שנרקמו בעדינות קורים,
תמצא מזור למכאובי אך אל תתן לי
נשיקה.
שתיתי לרוויה מרעל בגידתך, ואין לי
צורך בעוד שקרים.
תתן לי דרור, ותן לי לאהוב שוב,
למצוא את מי שייתן לי
אהבה.
אנא, הענק לי
מחילה.