היית. הלכת.
ואז נשאר רק צל של דמותך,
מרחף מעליי
שואב ממני את כל חששותיי.
העזתי. כאבתי.
היה קשה להתמודד מולך ולומר לך את כל שעל לבי.
היה קשה להתבלבל.
רגע אחד מסיימת הכל, שנייה אחרי כבר לא,
רגע אחד רוצה שתלך, שנייה אחרי רוצה רק שתחבק, שלא תעזוב.
אל תשקר לי.
אתה חסר לי. אתה גורם לי להתבלבל.
רציתי רק שתנשק אותי, שתחבק אותי, רציתי רק שתשאיר אותי לבד,
כבר לא ידעתי מה עוד רציתי.
רק רציתי אותך.
רק רוצה שתשלח לי הודעה, כמו שרק אתה יודע,
שתגרום לי לחייך, כמו שרק אתה יכול,
רק רוצה שתפתיע, שתרגיש כמוני,
שתתבלבל כי אתה רוצה, לא כי אתה לא, שתהיה איתי!
כל כך הרבה רצונות- אולי הגזמתי. ציפיתי. התאכזבתי.
כבר לא יודעת מה אתה רוצה, אולי מעולם לא ידעתי, כנראה שלעולם
לא אדע.
נפשי עכשיו זועקת, מתחננת ליד אוהבת,
אבל אתה כבר הלכת,
כבר לא בטוחה שתחזור אליי... |
