יום שישי אחר הצהריים שכבתי לי במיטתי והרהרתי על דברים
רבים... ופתאום צליל ההודעה מהפלאפון שלי חתך את השקט;
"סעי כמה שעות, התקרבי ללא רבב"
מאיפה זה מוכר לי... והמספר הזה גם הוא מוכר לי אמרתי לעצמי:
"רגע, זה לא יתכן, זה מילים משיר של איתן, זה המספר של איתן,
זה איתן!"
הוא חזר?! מיד התקשרתי לברר...
"איתן?" שאלתי בהתרגשות
"עדי?" הוא ענה בחיוך שהגיע עד אליי
עדיין לא האמנתי "איתן?!"
"כן!" הוא ענה בשמחה
נשימתי נעתקה.
"הלו? עדידוש את שם?" הוא שאל
אני לא מאמינה, עברו 4 חודשים והוא חזר, חשבתי שהטיול הזה יהיה
הרבה יותר ארוך... חשבתי שהוא יחזור כשאני כבר אשתחרר מהצבא...
הייתי בטוחה.
אבל הוא חזר, אני לא מאמינה!!!
"יו יו יו! אני כל כך שמחה לשמוע אותך! יו אני בשוק! חזרת!
איזה יופי!!!"
הייתי היסטרית במקצת מודה, אבל חשבתי עליו כל כך הרבה בתקופה
הזאת שהוא לא היה, למעשה אני חושבת שלא היה יום שלא חשבתי
עליו, הזכרתי לעצמי אותו ברגעים הקשים כדי שישאר חיוך על
הפנים, אדם כזה מקסים ממנו אפשר רק ללמוד ולהחכים.
הוא לימד אותי שימים לא יכולים לעבור כך סתם, הוא לימד אותי
שהנדודים מעשירים את הנפש, הוא לימד אותי שבכל יום צריך ללמוד
משהו חדש, ופתאום הוא כאן!
המשכנו לדבר...
"חזרתי לפני כמה ימים" הוא אמר
"בואי אליי לירושלים, אני אקח אותך למקומות נסתרים, למעיינות
יפים..."
נשמתי, ובאמת הבנתי איתן חזר...
טוב אולי אני נשמעת קצת אובססיבית לבחור, אבל זה לא, אני חושבת
שאני פשוט מעריצה אותו ומעריכה אותו מאוד על מה שהוא.
אז איתן חזר...