עליתי למעלה למקום שלא הייתי בו זמן רב.
שוב הרהורים אודות איתן,
שוב שומעת את אצבעותיו נוגעות בגיטרה,
את פיו נושף בחליל.
נושמת עמוק ופתאום תחושה של 'אני' מציפה אותי.
איזה יופי! אני רוקדת, מניפה ידי לצדדים,
מרגישה את הרוח על פני,
והרגליים מניפות אותי על-אל.
לפתע חשתי כי ביכולתי להמריא!
הבטתי למעלה, והציפורים קראו לי להצטרף.
העננים היו כל כך קרובים אלי,
כאילו שאם אמשיך להסתובב כך על קצות אצבעותי
אוכל להמריא ולשבת על אחד מהם.
המוזיקה סחררה אותי עוד ועוד.
ואני מסתובבת, והדמיונות בראשי מתערבלים,
ופתאום אני רואה אותם פורצים החוצה ורוקדים איתי, רוקדים
סביבי,
העבים ירדו למטה ולקחו אותי איתם.
נסענו לטיול על גבי ענן.
הבטתי על הארץ וראיתי הכל,
פשוט כל כך, יפה כל כך, ישראלי...
בחרתי בטוב, כי ראיתי שהוא הרוב, הוא הקובע, הוא השונה, הוא
היפה...
הענן חזר לביתי והוריד אותי.
עיני נפקחו והבטתי למעלה.
הודיתי לבורא עולם שנתן לי להרגיש ולהבין אושר מהו...