|
שקט מוחלט
בארמון - למול ביתי הכפרי
והמשרתים נוהגים בו כבית.
עינו של משרת אחד
הבהבה לעברי
בקריצה של עתיד משותף.
את מוח ליבם
הפקידו בידיי השקטות
הלכו לספק צרכיהם.
נותרתי בחדר
בפינת הארמון
הכך נוהגים במלכה?!
חומרי הגלם
הפזורים בכאן סביב בהונות רגליי
יוותרו, כנראה, גלמודים
עזובים לגורלם
פוטנציאל בלתי ממוצה.
רגע של אושר חלף
ביני לבין זיקית
מרירה מתוקה
והיה לי כדלק
במנועיי המתאווים לפעולה
שהספיק, בדיוק נמרץ
לנסיעה חד-כיוונית
למטרת ביקורי בעולם
לדייט שלי
עם עצמי.
המלח דבק בשפתיי
ולא הרפה -
עקשן מהרוח.
חדר לאפי
לעפעפיי
לנפשי
לשפתותיי
ולוואי וידבק בי לעד. |
|
|
"פעם, לפני שנים
רבות. הסלוגנים
פרסמו את הבמה
ומשכו את העין.
היו אפילו כאלו
מצחיקים, או
מתוחכמים. ואז,
יום אחד. הגיע
אדם (שלא אנקוב
בשמו) שבגללו
הסלוגנים הפכו
לערמה של
שטויות. השטיות,
נכתבו בתחילה על
ידיו ולאחר מכן
אנשים מטופשים
(עם שמות
מטופשים לא
פחות) הצטרפו
אליו. וכך הפכו
הסלוגנים
לגיבובים שכולנו
מכירים ואוהבים
- הסוף."
צרצר מטופש מספר
לילדים בגן את
"אגדת
הסלוגנים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.