בלילות ללא שינה,
בין תקווה לאכזבה,
אותך ראיתי שם תמיד.
בעינייך אור דולק
ובלבי אותו כאב,
שלא חולף
עם כל הזמן שבעולם.

צונח ושוכח,
את השקט הנורא
בתוך בדידות כל כך קרה.

צורח, שוב שולח,
זר של סביונם שחורים
אלייך לחדרך הערפילי.

בתוך אור מעט עמום,
טיפות של גשם בחלון
ומחשבות שוטפות את האוויר.
בצבע ארגמן
ושיר אהוב ישן
שחודר אל הנשמה
מתוך השחור.

צונח ושוכח,
את השקט הנורא
בתוך בדידות כל כך קרה.

צורח, שוב שולח,
זר של סביונם שחורים
אלייך לחדרך הערפילי.