|
היא נכנסת בשירה
חיוך של ממזרה
איפה הייתה?
אולי אצל חברה
אולי בחוץ לבדה
עם הציפורים, העננים והשקיעה
נכנסת לחדרה
ישר מול המראה
עונדת כובע שחור פרחוני
לובשת כותונת לילה של אימי
רוקדת ושרה היא עם אצמה
ענייה מדברות על חלומות ותקוות
חלומות על שמש, ים, על יערות וחיות
כל הנפלאות הקיימות
ואני עומדת בחריץ הדלת ומביטה
כן...אני מקנאה
אני הייתי שם פעם
ילדה קטנה ותמימה
דמעה מתגלגלת
דמעה מבולבלת
אולי היא של כעס
אולי היא של - נמאס
אולי כי לילדה הקטנה
נפסק חלומה בלית ברירה
למה חלום של אחותי לא יכול להיות אמיתי?
כי יש אנשים שלא רואים
צבעי השקיעה וצמרת העצים
שירת הגלים באים וחוזרים
הנחל הזורם הנעים והקריר
וכל ניצן, אדיר אדיר
ביניהם אין אף פעם ויכוחים
רק ביופי ובשלווה מתחלקים...
אז איך הפכת לשחור?
איך ידעת להשתמש רק באלימות ובטרור?
למה אתה חודר לבועות?
בועות של אחותי - המלאות בחלומות...
ולמה אימי עם דמעות בעיניה
מוכרחה לספר לילדיה
שלא כל אדם מאמין בחלומות
ודווקא באלימות ובמלחמות
ושאסור להיות תמימים
ולאדם לא תמיד להאמין
וכשנולדתי קיבלתי חופש גם
אך גיליתי חופש מצומצם
הדמעה זועקת מזעם
לך - חיית אדם
תקשיב לשירה שלה
תקשיב לחלום הנפלא
תן לאחותי להיות ילדה |
|
-סליחה, איך
מגיעים לבמה
חדשה?
אחרי הרמזור,
אתה פונה ונוסע
לסוף העולם
שמאלה, אז פנייה
חדה למעלה, וישר
פרסה לאחור,
הבנת?
בעצם לא משנה...
כל הדרכים
מובילות לבמה
חדשה!
זאת שהולכת
לסוף... שמאלה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.