אם לקחתי דף ועט כנראה שהמצב לא טוב
אני עסוק כל הזמן ולא יודע איך להפסיק לחשוב
קצת אבסורד כשאני רק חושב עליך יותר
מאז שאמרתי די, שאני לא יכול יותר
אני רק שואל את עצמי איך אתה מרגיש, מה אתה חושב?
ואין לי איך לדעת.
את המספר כבר מחקתי
אבל אני זוכר בעל פה
אני מכיר אחרים
אבל אחרים זה לא אתה.

רוצה חצי כוס כחולה, איך כולם נעלמו ואתה יחד איתם?
אני רוצה שתקרא את זה ורוצה שתדע מה עובר עליי
אולי ככה תסבול ויהיה לך מצפון על מה שאתה עושה לי
כל הזמן אני רק חושב על מה טוב לך, במקום להבין ששנה וחצי של
סבל זה פשוט לא מגיע לי.

אני מחכה ליום שאני אפתח מחברת
וארשום כמה שהכל טוב לי ושאני לא זוכר אותך
על מי אני עובד?
רק אל תשכח אותי, רק שיום אחד תגיד שטעית.

כל יום אני נאבק עם עצמי ואומר שאסור לי להישבר
לא להתקשר, לא לפנות, לא לשלוח הודעה וגם לא מכתב!
למה? אני מת שאתה תעשה את זה.

אני חושב עכשיו, שראיתי אותך עובר מולי, וכמה רציתי לבעוט בך.
ואם הייתי? אולי היית מסתובב, עוצר... מחייך אליי? נותן לי
חיבוק?
אולי פתאום הכל היה הופך להיות טוב? ואולי בכלל כדאי שאני
אפסיק לחלום על זה?