כולם מכירים אותו, אבל כולם מכירים אותו כדמות.
הדמות שהוא יצר לעצמו. אבל כולם אוהבים את הדמות הזאת. כולם
אוהבים אותו, בגלל איך שהם מכירים אותו.
כולם רוצים להיות איתו ורוצים להיות כמוהו.
והוא אהב את זה, אבל גם לזה היו גבולות. והיא...  היא מצאה את
הגבולות האלה. היא ידעה בדיוק איפה הם. בגלל זה היא הצליחה
להתקרב אליו כל כך. היום, הם מדברים כבר פעמיים ביום בטלפון,
באמצע כל שיחה הוא אומר לה כמה שהוא מעריץ אותה. היא הבן אדם
שהוא הכי אוהב. הם נפשות תאומות, כל אחד הוא המקביל של השני.

ועכשיו, בזכותו יש לה את הכח. מתי שהיא רוצה, היא יכולה להשתמש
בו. לאיזה כיוון שהיא רוצה.
אבל אז, היא התחילה לאיים עליו עם הכח שלה, הכח שהוא נתן לה.
היא השתמשה בו בדיוק למה שהיא רצתה וידעה מה היא עושה.
והיא הצליחה.
כי עכשיו, כולם מכירים אותה (הם בקושי זוכרים אותו). כולם
מכירים אותה כעצמה. הם ידעו מה היא עושה ועשתה, אבל זה לא
הפריע להם לאהוב אותה, הם דווקא מאד אהבו את זה. ואהבו אותה
בגלל זה. והיא... היא אהבה את זה יותר מכולם!