את רגשותיי האמיתיים אני שומרת
לחיוכים ולדמעות
ולך
אתה שהענקת הכול בזוג ידיים פרושות ועיניים עצומות.
ואני שלא ידעה לקבל ולהעניק.
ומה שנותר לי עתה לעשות הוא להלקות ולהצליף בעצמי על כך
ששחררתי אותך מתוכי, אבל לא לגמריי.
ועל כל חטאיי אני משלמת בהרים של כאב וגעגוע.
ורואה אותך איתה, ותקוותי היחידה שהיא עושה לך טוב. את הטוב
שאני לא יכלתי לחולל כפי שמגיע לך.
ועל כל חיוכיי ועל כל דמעותיי,
עלייך אני בוכה אוקיינוס ומחייכת מכל הלב והנשמה.
מייחלת לעצמי שיבוא האיש שיתפור את צלקותיי בחוט ליבו.
מייחלת לאיש שאדע להעניק כפי שלא הענקתי ולאהוב מכל הלב.
מייחלת לך שהיא תפרה את הצלקות שנותרו לך ממני.
שלך
בכאב, בצער, בגעגועים, בזכרונות
עד שאשתחרר. |
