ופתאום
שרוול  רודף
אחריך

נאחז,

מפשיל,

טובע בחשכה

אוטם.


פתאום.


כל האנשים הרחוקים
גדלים בראי הזמן.

אתה נמוג,
כל כך נמוג.

פירורים על רצפה
תופחים,
מתקרבים
שמים ממריאים אל קצם
אימת מחנק מבעבעת
בדפנות גרון,

הנה
הסומק שלך תלוי
על קיר מערה
חיוור,
כתמונה ישנה
שאבדה רק אתמול.

אתה מחפש את
הנרות שכבו על פני דרך
ובידך  רטט שערה דקיק
משלכת תקווה.

הערה: "שרוול רודף"  דימוי ל - "נר" = מצנח סגור שרודף אחרי
צנחן שאוחז במיתרי המצנח בחוזקה.   מפשיל = (מפשיל שרוולים
היינו מחליט להילחם. )
והשאר ברור מאילו