|
ופתאום
שרוול רודף
אחריך
נאחז,
מפשיל,
טובע בחשכה
אוטם.
פתאום.
כל האנשים הרחוקים
גדלים בראי הזמן.
אתה נמוג,
כל כך נמוג.
פירורים על רצפה
תופחים,
מתקרבים
שמים ממריאים אל קצם
אימת מחנק מבעבעת
בדפנות גרון,
הנה
הסומק שלך תלוי
על קיר מערה
חיוור,
כתמונה ישנה
שאבדה רק אתמול.
אתה מחפש את
הנרות שכבו על פני דרך
ובידך רטט שערה דקיק
משלכת תקווה.
הערה: "שרוול רודף" דימוי ל - "נר" = מצנח סגור שרודף אחרי
צנחן שאוחז במיתרי המצנח בחוזקה. מפשיל = (מפשיל שרוולים
היינו מחליט להילחם. )
והשאר ברור מאילו |
|
|
עוד לא כתבתי
סלוגן עוד לא
שלחתי שיר, עוד
לא ראיתי מי זה
האדיוט שאני לא
מכיר!
אה אהה עוד לא
קילקלתי די
הבועז והחברה
יורדים פה לחיי
אה אהה,
נראה לי שאני
מוקף,
אני מתנתק מייד
וממציא לי שם
חדש!
לו יהי, בשיר
לאדיוט
מהטכניון,
מוגש כמחווה של
רצון רע, ודוגמא
לאיך מבצעים
מחאה אמיתית
בבמה!
זה פשוט יותר
מתוחכם יותר
ועושה פחות רעש! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.