עכשיו כשבחוץ ערפל ושלכת,
ציפורי הפצועה שבורת כנף.
משתרכת בין עצי נוי וגן,
שואלת עוברי אורח לאן.

מדוע העצים נושרים כשבא הסתיו,
מדוע הימים קרים כשהשלג נמס,
מדוע ילדים בוכים כשהחורף חוזר לעיר,
מדוע הלבבות קופאים כשחורף.

הגשם דופק על דלתות מרום
ומשליך ניצוצות על הארץ.
וילד בוכה מברק ומרעם,
מעילו מכסה את ראשו עד העורף.

מדוע אימי, קופאים השבילים,
מדוע אימי, קופא האגם,
והברווזים מדוע עפים.
והאם הלבבות קפואים בגלל שהברווזים עפו?

החורף אורך ואין סוף לו,
הימים ארוכים, ימים כלילות.
אנשי שלג נערמים בשכבות,
ובערסל ישן תינוק.

כיצד זה חולפים העונות כגלגל,
ובני באדם מתחלפים בגורל?
מדוע הלב משתנה במילים,
מדוע הלב כה סלעי?

האם בני אדם קופאים בגלל החורף?

לא, נערי, גוזלי.
בני אדם קופאים בחורף בגלל עיקשותם,
בני אדם קודרים מקור בגלל בדידותם.
בני אדם קרים בגלל ליבם,
רק הדם ממשיך וזורם עד הסוף.

האם בני אדם נשרפים בגלל הקיץ?
לא גוזלי, נערי.
בני אדם רותחים בגלל מזגם העצבני.
בני אדם נשרפים בגלל קנאתם היוקדת.
בני אדם נמסים בגלל כעסם ההרסני,
והמוח ממשיך, חושב כל הזמן.

זה טיבם,
אהבתם בוערת, אך ליבם כבה.
תשוקתם יוקדת, אך גופם קופא,
תחושותיהם ממלאות אותם אך הם חשים ריקנות.

הישמר לך בני, גוזלי.
במקום בו חיים בני אדם, היה אתה איש.
טוס הישר אל יעדך, ככל שתעוף גבוהה יותר,
כך תוכל לראות רחוק יותר.
אם ברצונך להגיע לשדות האור הרחוקים,
מוטב כי תטוס גבוהה גבוה.
גם כי תהייה לבדך במסע, זכרו כי אינך לבד לעולם.
שם, בשדות האושר איש אינו מחכה לך.
אך בליבך חיים מעופות רבים, לך איתם,
הם ייקחו אותך -  אל השלווה,
כל עוד אתה מסוגל לכך - תמשיך לעוף.
לעולם אל תשכח את המנוחה, והשקט.
המעוף העצום רב הוא, לעיתים יותר מדאיית ערביים.
שמור לך את אלה ואת אלה,
ולעולם אל תשכח מי אתה ומאין באת.

ועכשיו עוף, עוף חזק, עוף חופשי, עוף אל הנצח.
אוהבת.