אילת זילבר / שתיקה |
בשלב שנגמרות המילים
והיא רועמת וקשה
השתיקה
אתה לא מגיב לי
אתה צועק
ואני צועקת חזרה
ופוחדת כל כך
לאבד...
נגמרו לנו המילים
כל אחד בנפרד ושנינו ביחד
''מזל שלא נגמרה האהבה'' אתה שותק
ואני תוהה
הרגשות התבלבלו
הוצאת סכין, שאלת אם אני סומכת עלייך
אמרתי שכן
לא הססתי
הרגשתי חדות לשניה וזהו
רצחת גם את עצמך, כך אומרים
מאז אנחנו שותקים
כי תמיד מגיעה השתיקה -
כשנגמרות המילים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|