וכשבכית את דמעותייך אל שקי ליקטתי.
במשעולי אשתקד אבדתי, תר באחר ששכלה נפשי.
וצלהבת חרישית מי יתן? ואת נוגה שמש יסמם.
ומעקשיי בעודי תוהה בישימון חיבתך מפלחים נישמת אפי.

בצלמון ימי את מוראתי מטפח, והיא כפרח הנוסק לנשק רקיע מזהיב.
ועשת חרוני תכהה את פעימות ליבי וטעם דמי בפי.
ולשוני כבדה עליי ומילותיי מסתחררות עת הם נמלטות.
ודראוני על מצחי צרוב וריח הקבס בנישמתי למרחוק.

ואתם מסתאבים לכם בפינות ימיי ואל מי מנוחותיי ערס מוזגים.
וכוסי רוויה מהולה בדמעותייך כשאת חיי נטלתי ואת ניצבת אשמה.

מי יתן יהב לרפואה? מי יתן כנף אראל לנחמה? מי יתן אותך
ברשתי?
מי יתן גיל ואהבה? מי יתן עטרה לראשי? מי יקח חיי ויתן אושר
בקרבי???