כמה חבל לי שאני
כבר לא
פה
א
ה
ב
ה
דווקא
עכשיו שאת
ממש כבר כאן.
בעוד אני פוסע
בין שדותייך,
בעוד אני שותה
מים מנביאותייך,
בעוד אני אוכל
את פרי תשוקתך,
אני מקשיב ללבך,
הוא קורא לי,
הוא צועק לי,
הוא זועק לי.
ואני,
אני נמצא איתך
אבל אני
אינני,
את איתי, ואני
אינני.
אני
בסדר
כאוטי.
האהבות
המוכחות
שלי
בעד עצמי,
ובכלל,
נמנעות ממני,
מתעטפות בשתיקתן.
העולם הפנימי שלי מ ו ח צ ן.
הפריחה
המרהיבה
של
האביב
הנוכחי
חלפה על פניי
בהבזק.
הרוחות
החמות
של טרום הקיץ
שהביאו בעבר
ריחות מוצקים
של שינוי וגדילה
הבעירו שדות
של זרדים
בבצורת נפשי.
רחובות הכרך
שהיוו לי משכן
למחשבות ויצירה קפאו על מקומם.
והעולם,
העולם
ק ו ר ע
את
הים.
ונדמה לי
שאני כבר לא פה
איתך
,("אהבה"),
דווקא עכשיו
שאת ממש
כבר כאן
אני
נקרע
ממך
לשניים
פעם אחת אני
פה
ופעם אחת אני שם.
כל כך חבל לי שאני כבר לא פה
אתך,"אהבה",דווקא עכשיו,
(כשאת כמעט),אבל
לבסוף,כבר
לגמרי
לא
כאן.
|
