אל תדאג לי
אני כבר מזמן התגברתי
וכבר לא כואב לי הלב

אל תדאג לי
אני כבר לא חושבת רק עלייך
ועכשיו פנויה לאחרים

אל תדאג לי
אני כבר לא בוכה משטויות
ואין לי רגשי חרטה

למרות שהפסקתי לחשוב עליך בינתיים
למרות שהכרית כבר לא רטובה
למרות שכולם רוצים להיות איתי
אני עדיין בודדה

גם כשאני ביחד
אני תמיד לבד
ואולי בגלל זה אתה חסר לי

אל תדאג לי
הטלפון לא מפסיק לצלצל
גם אחרי שעזבת

אל תדאג לי
אני חזקה יותר ממך
ולא אכפת לי שהלכת ממני

אל תדאג לי
אני כבר לא צריכה חיבוק לפני השינה
ואני כבר מסתדרת לבד

אני יודעת שאין לי סיכוי
להחזיר את הגלגל אחורנית
אני יודעת שהמשכת הלאה
באיזשהו מקום - גם אני

אבל אם ארצה חיבוק - אוכל לבוא?
ואם ארצה שתתקרב אליי - אוכל לבקש?
ואם ארצה שתישאר - תוכל?

התנתקתי ממך
אבל עדיין נשארו בי חלקים שלא משלימים
התגברתי עלייך
אבל עדיין נותרתי כמו שהייתי
גם כשהייתי איתך
לפעמים
הרגשתי
בודדה...

זוהי היצירה ה-200 שלי והמעמד מרגש אותי מאוד.
לא הייתי מאמינה שאני אגיע לאן שהגעתי, שאני אעבור את מה
שעברתי.

השיר הזה מסמן בשבילי את כל המערכות יחסים שהיו לי,
שתמיד בכל מערכת, כזו או אחרת, הייתי בודדה, באיזשהו מקום,
מהסיבה הפשוטה שרובן היו חד צדדיות...
קצת עצוב, אבל אמיתי.

מקווה שתקראו אותי בזמנים טובים ושמחים הרבה הרבה יותר...

ועד ליצירה ה-300...  (-: