אני לא רואה את האיפור המרוח
שקלקלו דמעותיה
או את הצלחתו של הייאוש
בקימתה הבוקר
רק את ריח סערתה אני נושם.
היא ממשיכה הלאה
זורחת, או שרק נדמה ?
שרירי חיוכה
נמתחים מעצמם
בזוהר ריגעה
קדרנו במסתור
מחזוריות צערה שבחצי הדרך
בחזרה.
רעפיה סוערים סודות שנתפסו
ותוגתם נקברה עימם.
ראיתי גגות הבתים אדומי שקיעה
חדורי ביטחון,
צוהלי מבט.
חישבתי במבעם שפע זמן
מנצח, או שרק נדמה ?
האמנתי לעיר רוויית שתיקה
אל הצעדים המוליכים מעצמם
חגיגות של חיוניות
על מרצפות אפורות מקנאה
בעתיד המחוויר בכל רגע
ועדיין מתעקש להבטיח
עוד תקומה אחת אחרונה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.