לזכרו של ברוך, ז"ל

לפני שבוע שמעתי משפט,
מאז הנשמה שלי בוערת.
היום לקחתי את העט ליד,
וסוף סוף אני כותבת;
מסוגלת לספר -
איך עברו שנתיים ואני עדיין זוכרת
איך יום אחד לא היית שם יותר.

איך תמיד היית שם ברקע,
דיברו עליך בשבחים שאי אפשר לתאר...
בשבילי היית דמות נערצת,
ואיך פתאום, אתה לא איתנו יותר.

איך אתמול ראיתי אותך,
איך חייכת כשעברת בצל,
איך קמתי מאושרת הבוקר,
ואתה לא כאן יותר.

איך מיהרתי בבוקר שאחרי,
איך עמוק בפנים רציתי לאחר,
איך עמדתי בתחנה,
ואתה לא עברת שם יותר.

איך שהיא תמיד הייתה מאושרת,
מלאה חיוכים וסיפורים וכל דבר אחר,
רק לפני שבוע היא השוויצה באוזניי עליך,
והיום אתה לא איתה יותר.

איך לא העזתי ללכת להיפרד ממך,
ופתאום לא היית שם יותר.
איך יום אחד הלכתי לחפש אותך,
לא מצאתי, אבל נשבעתי שלא אוותר.

איך העולם התהפך מהר כל כך?
איך פתאום -
לא היית שם יותר...