עופר ליברגל / קול המקדחות |
לקדוח לתוך שלוות מוחי.
הוא לא יצליח, לא הפעם
לא כל עוד אני שומע דרכו
ציוץ דקיק של ציפור
לא כל עוד אני רואה
עצים מתלבשים לשלכת
ילדים רצים למשחק
נערות מתבשלות לאהבה.
לא כל עוד אני מריח
שאריות גשם בשמיים כחולים
שרידי דגים במים צלולים.
אני חש שהטבע חזק מכל הרס.
אם לא תמיד אז לפחות ברגע זה
המקדחות נכנעו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|