אדי האלכוהול עלו באפינו
כשיכור המט ליפול
ספוגים בדמים בעורקים
שורקים זורמים אופפים
רוחות הזויות
זורות בגופינו היותנו קורותינו
כפרפרים יפים בין קורים
כלואים במחול הימים החולפים
לופתים סופות חול הבאות בארובות העיניים
משם הלכנו רעולי פנים
חגים או נופלים והמסיכות סוככות
בדמעות המועדות ונוהרות
במעבר השנים השותקות
נאגרות בנשיית הזמנים
בביציות נהר
והזמן שסער

בקרב הצער האחרון
פעמו הלבבות בחרון
עץ האלון החסון
נפל ביער האגדות
מקול רוחות אורחות החיים
עשוהו גזרים
מושלך תבערות המכלות
באות בשערים הנפערים
שופטים נבערים
שם עמדנו נדהמים
שתקנו ממעמקים כדגים
והנימים הפכו זימים
מסננים ימים שרידים בתים לאבנים
בבשר הצדפות עלו כנטיפים נוטפים
נעטפים בזוהר הפנינים
שם ראיתי ילדים קטנים
שולים משיכרון המעמקים
את צדפת הפנינים
קוטפים ועוטפים לתפארת העדיים
שם הלכנו קולפים
את הברק משלל צבעים
כשיכורים ממוקשים בדעות
ספוגים אלכוהול
מהמעט ולא הכל
בכוחותינו הנותרים
שמעתי מעט אל מול רבים
באנו בשדות מוקשים
שאינם ממופים
הממתינים לשוגים
לקריעת האיברים
בשדה הקרב האחרון
שרדנו שרידים
שרצנו במים עומדים

ללא מעשה ניסים
הלכנו על פני ימים עמוקים
מבלי משים
הפכנו קרחונים
צוקים בזמנים
מתגבשים יצוקים בקטבים
שהמים המלוחים ממיסים בשברים
במשקעים השקועים
שם עמדה ביננו ילדה קטנה פעורת עיניים
ברגליים יחפות משתאה משתהה בתעתועי ההזיות
עומדת בין שניים והשנים החולפות
בין חוקים מחוקים וחופים מלוחים
ממתינה ליונה עם מקור
מעל ראשי השופטים בשערים
מנורת השמן האירה לאור פטפוטים
ענפי הזית כרכו סמל בית לשפטים
שם נשב הקול בקור
מכאן לא יעוף התור
ויונה לא תעוף אוחזת בגבעול
ראינו את העורבים שחורים
נושאים בעול מחפשים
ענפים מהשאול
אז ידענו כי לא כלו המים
אך עלו כמאז וראשית דין הדברים
וקולות בימים בלילות עולים
מה אמרו הבכיות מה ראית
שקראת כך בשמי
ועודני חותר לך
לפיסגת אררט