הבשילה תשוקתי במיטתה לתפארת,
הבשילה וקמה עד זיקפה מפוארת
אשר הרכינה ראשה אל פותה הרוחשת
שעם לילה הרכינה ראש ערוותה ליד קוצרת.
הבשילה תשוקתה לתפארת;
חיכתה לי, קראה, זעקה ממצור השלהבת
אשר את טוהר יקומה הייתה לוחכת,
לאור האביונה הייתה כבר נואשת.
העמקתי הטמן זרעי בגופה החרוש
ספרתי הדקות לקצור אביונה ולדוש-
חיטת פז חלומי בשחור עצבותי
שהפכה בקרקע חיי לזהב אמיתי.
01/01/06 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.