אילנה אדנר / הקרדינל והזונה |
מפתות עוברים ושבים לבלי שוב.
משורה חדה וסכין גילוח נשכח
סרסורים נהנים משלג שאינו משמיים.
ליד החלון היא יושבת
Madame Honesto
מכסה גופה במצע שטרות-חסד,
מצבעת פניה בצבעי ארגמן
מתמוגגת לטעם הדם.
'נשמה אבודה', אמר הקרדינל,
'רחמים בלבנו, אולי פעם קדושה',
הוסיף ונאנח.
'בגן עדן תחיי חיי נצח, בתי',
סיכם וקינח אפו בשולי
גלימת ארגמן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|