קראתי להם לבנים
לדודן שלומד לתואר שני בטכניון
ולאחיו הצעיר שהתחיל עם זה גם הוא

לדוד המזדקן שכבר יש לו נכדים לבנים
ולאשתו שנולדה לבנה

לכולם
והם ענו לי בגידופים ובהעלבות
שאלו אותי "אז מה אתה?"
אמרתי: ערבי, שחור, מרוקאי
הם טענו שמרוקאי זה לא שחור ולא ערבי
הוכחתי להם ולאמא שלי שכן
אמא שלי כבר מכירה את הרטוריקה שלי
והיא שתקה והייתה עצובה
תהיתי אם היא מסכימה אתי או
שסתם אין לה כוח אליי

הם די נדהמו
חלק אפילו נגעלו ממני
איך בנונשלנטיות הגבתי להם על כל דבר
איך קראתי להם רוצחים, וגנבים ויהודים
הם אמרו שאני אנטישמי
אז הכנסתי להם עוד קצת וקראתי להם יהודים פרנואידים

הם שאלו אותי במה אני טוב יותר
אז אמרתי להם
שאני לפחות מוכן להיות שחור ולא מוכן להרוג שחורים
הזכרתי להם שהם שחורים
האוכל, הבגדים, השפה, המוזיקה, המבנים החברתיים
ולא שיש מבנה אחד לכל השחורים
אבל לכל קבוצת אנשים שגרה יחד ואוכלת יחד
ומזדיינת יחד
יש קודים והסכמים

באיזשהו שלב אח שלי התחיל להרים את הקול
ואיים להרביץ לדוד שלי

אז כבר הייתי בהאשמות אחרות
הזכרתי להם את אבא שלי
אח שלהם
ששוכב כבר 20 שנה
בכפר סמיר ומחכה שיבואו
להגיד שלום
הייתי בן שש חצי
ואחי בן ארבע וחצי
ואף אחד לא עשה עם זה כלום
פלא שהגעתי לסחר בסמים?

כמו שפאטי סמית אומרת ב-EASTER
כל כך צעיר לעזאזל
כל כך צעיר