הקליפה
דקה עדינה
אך עודנה שם
חוצצת ביני לבין חיי
או מה שאני מקווה ששם
ואולי אין שם דבר

אולי אין בי הניצוץ
אולי אין שם אותם
מלאכים ושדים
ימים ולילות שקיוויתי
אז אין צורך לחצוב
ואין צורך להלחם
על  האין
על חלום ובדייה
להתיר את ידי
לשחרר את המושכות
לוותר

אך אם יש שם דבר
אשרוף את גופי
ואשחיר כחול עיניי
אחרוך רוך עורי
אך בשביל הניצוץ
דם אשפוך על מזבח עתיק
וטעם רגביו לפי מדבש יערב

אתמול רצית לגעת בי
ולא נגעת כלל
ובין שתחיה או תמות
לא אזיל עליך דמעה, רק עלי
ולא תחדור את הקליפה
ולא תיגע בי באמת
אני מתנצלת

עוד שיר ייסורי התבגרות
עוד התנצלות
אני באמת לא מנסה להבין למה אני כותבת כאן
בוודאי שלא בשבילכם
אחרת הייתי ממתיקה משהו
האמת היא שאני משתפרת
מתבגרת
גדלה
כמעט נקשרת
כמעט מרגישה
אולי אוהבת קצת כמה חברות
מתחילה להקריב
וכמה דם צריך להקריב
בשביל לפרוץ את הקליפה