היא הביטה אל הירח שהוסתר ע''י ענן קטן.
הרוח הייתה קרירה, והים הביא עימו בריזה נעימה מאין כמותה,
שנגעה בפניה כיד מלטפת.
זה היה הלילה השני בחופשה שיצאה אליה.
שלי נשמה עמוקות ולמרות שכל הסיבות האפשריות להיותה טרודה היו
הרחק ממנה כעת, משהו גרם לחשוש, תחושה מוזרה עטפה את
מחשבותיה.
זה היה אחד המקומות השקטים והשלווים שהייתה בהם מעודה.
הנוף המדהים של הים, ועצי הדקל שתחת מרפסת חדרה רשרשו בנשיבות
הרוח, הרוגע והאופוריה ששררו באיזור, כולם כאחד היו כמרכיבים
נחוצים לחופשה המושלמת שתמיד חלמה עליה.
מחשובתיה של שלי המשיכו טורדות אותה שוב ושוב.
היא לא ידעה בדיוק מה מציק לה, אבל הרגישה שחל בה שינוי מאז
שהגיעה.
האם היה זה שינוי של התבגרות?
אולי, אך אם זהו הדבר, חשבה, ההתבגרות היא דבר עצוב מששיערה.
האנשים ששהו במלון כל כך לא דמו לאופי הציבור הישראלי...
לקח לשלי זמן להתרגל אליהם: לחביבות שאפיינה אותם ולקבלת הפנים
הנאותה.
הרגשתה של שלי הייתה חסרת משמעות.
הריקנות ותחושת החופש ערערו את בטחונה.
היא לא הייתה עייפה אך בכל זאת, בגלל השעמום שתקף אותה במשך כל
שעות היום והמשיך להתווסף עם ערב - החליטה כי תטיב עם גופה
לישון.
מה יביא עימו המחר? |