לפקוח עיניים בבוקר
ולא לחשוב עוד על העבר.
להתעורר מחדש בכל נשימה,
לתוך משאלה חדשה.
אחת כזאת שתחזיק אותי,
לפחות עד לסופו של אותו היום.
אחת כזאת שתביא איתה אהבה.

לקום בכל שחרית,
קלה יותר, משוחררת.
להשיל מעצמי את כל עוולות העבר -
שעשיתי לאחרים,
שעוללתי לעצמי.
להשיל מעצמי את כל כאבי האדירים,
להיפתח מחדש לצבעים החדשים, הבהירים.

לפקוח עיניים לתוך זריחה,
לקום מהמיטה, להתבונן במראה
ולאהוב באמת את הניבט אלי ממנה.
להאמין בכל כוחי, שאכן מגיעה לי
אותה שלוות נפש,
אותה אהבה מפורסמת,
אותם חיים בריאים, בגוף ובלב.

לצאת לעולם הרחב ללא כל פחד -
להתבונן, להריח, לשמוע, לטעום ולחוש,
את כל שנעלם מעיני קודם לכן -
עיוורון מרצון לפרטים הקטנים
אלה, האמיתיים, שמרכיבים את החיים.
לחייך אל כולם, גם אם לא תמיד הם מובנים,
חיוך אמיתי - כזה שמופנה קודם כל אל עצמי.

לדרוש מחדש בכל יום מעצמי
את כל הרוך, התקווה, האמונה בקיומי,
האהבה הנכונה, האמיתית,
זאת שכלואה ומפחדת לצאת מתוכי
וזאת שאני מפחדת כל כך לקבל מאחרים.
לא להיתקע בעבר, לא להרשות לעצמי ליפול
לא להמתין ללא מעש, כל יום הוא יומי הגדול.

לקום בכל שחרית,
קלה יותר, משוחררת.
להשיל מעצמי את כל עוולות העבר -
שעשיתי לאחרים,
שעוללתי לעצמי.
לאהוב את קיומי - כמו שמעולם לא אהבתי
להאמין בכוחי - להיפתח מחדש לגוונים הוורודים.


03.4.06
טלי יונתן