"לפעמים הכל כל כך מושלם איתו", היא חושבת כשהיא בתוך החיבוק
שלו. היא שוכבת עליו, הוא מלטף לה את המותניים היא מרגישה כל
כך בטוחה איתו. נשיקה קטנה על הצוואר והחולצה מתרוממת, ונשיקה
עם לשון ורעש עדין של פתיחת חזייה או של התפרצות התשוקה.
וכפתור מכנסיים שכבר לא הצליח לעמוד בלחץ וזה רק הם עכשיו
שוכבים שם עם שני זוגות תחתונים מתחת לשמיכה. והיא מתגלגלת
עליו, מתחתיו. והיד שלו יורדת למטה, נכנסת יוצאת, גורמת לה
להפיק אנחות עדינות ומפתות עוד יותר. הוא שוכב מעליה ולאט לאט
גומר להתפשט והיא קופאת. ידיה נעשו קרות והוא מנסה לחמם אותה
באלפי נשיקות קטנות. הוא עולה ויורד מנסה ברומנטיות לשחרר אותה
מפיסות הבד האחרונות. נאבק בהתפתלויות שלה. "זאת הפעם הראשונה"
היא לוחשת חצאי מילים שלא קשה לו להשלים. "גם שלי". היא מרגישה
את הלב חוזר לפעום. "לא היום, עוד לא". הוא יורד מגופה הקטן
והמפוחד. ממשיך ללטף את ביטנה, את שדיה ולוחש לה באוזן "עד שלא
תגידי שכן זה לא יקרה, אני אוהב אותך כל כך נסיכה שלי". ואיך
בכלל אפשר לענות על משפט כזה מושלם. איך אפשר לדחות אותו עם
החיוך המקסים והמרגיע שהיא יודעת שיש לו עכשיו על הפנים למרות
שחושך. לפעמים היא באמת ששונאת אותו על כל הרגעים המושלים האלה
שהוא פתאום הביא לחיים שלה. היא לא יודעת איך להתמודד איתם.
בטח שלא איתו.