סערה

צובע אותך בפס כתום
של בעירה
המוקרן משתבר מהגלים
של חמה טרם שקיעה
בשעת בין השמשות
שבו העולם עומד מאדים שמיו
טרם יבוא בו החיוורון
האפלולית תיתן בו אותותיו
ואחריו תשתלט העלטה

וביום קיץ נטול עב
בו ירח יעלה
ויזרח כוכב
שמי צבאות ינצנצו
יבליחו אורם
אראה את עורך בוהק בלובן
משל היית פייה

ורוח קלה הנושבת מים
תעלה אדוות גל
משבריו עלי חוף
מתמזגים עם הלמות ליבך השליו
בטרם יסער
מנוחתו ישטוף

נותן עצמי בחיקך
לעיטוף של פינוק ורוך
רוצה כך לשכון לבטח
עד לאינסוף

אך האש כבר ניצתה
מכה בעוז
פושה בכל חלקה
ולא תעזוב
הדם רותח
והוריד חושב להתפקע

ושוב מתחלפים להם הגוונים
מלבן של חיוורון
לאדום של תאווה
והרוח הקלה הפכה פניה
מכה במים בעוז
וקצף גליו שאון משבריו
אוצרים בתוכם
קולות אהבתם

צאר