שמך שנתתי
נישא מנשימתי אל סרעפתך
באוויר חם וכריות אצבעות סורקות
ולי שם לא היה, אך חיבקתיך ואספתיך -
כפי שטרם דבק בי ריח האחר
מעולם.

הייתי משיטה ספינות טבועות בתנועתי
בתקווה שתחזור לצוף על פני המים.
ניכר היה מבטי מבעד לאלפי במות -
מחניקה אנקות באותם הצלילים,
מחביאה סימניך;

ולי שם לא היה, אך אספתיך
מבעד לצוהר המשקיף אל עבר אשר היה:
הבין-לבין ספוג הרע. כמפרידה בין עולמות חיבקתיך
ושמך שנתתי, נישא מאותו מקום שנותר חלול בי
בכל נשימה עמוקה ודקת רווחה
עד תצוף חזרה.