הייתי מביט בה מביטה בתקרה.
היא היתה מגיעה אלי בחצות, כשההורים שלה כבר חשבו שהיא ישנה,
והיינו מדברים שעות...
אי אפשר לומר ממש שהיינו מדברים, אלא דווקא היא היתה מדברת,
ואני מביט עליה ומהנהן.
הייתי מהנהן כ"כ הרבה, שלפעמים היה כואב לי הצוואר, ואז הייתי
צריך להחליף תנוחה, ולהתפעל מהיופי שנגלה אלי מהתנוחה החדשה.
היא היתה מספרת לי על ההוא, ועל ההוא, ומה שהוא אמר, ומה שזה
אומר.
היא היתה שואלת המון שאלות, ומעולם לא חיכתה לתשובה.
אבל אני הייתי עונה לה בלב.
הייתי מספר לה כמה היא יפה, וכמה הם מטומטמים שהם לא רואים את
זה.
הייתי מביט לה ישר בעיניים ומספר לה כמה שאני אוהב אותה, וכמה
שהיא לא צריכה אף אחד מלבדי.
אבל היא לא שמעה את השתיקה שלי. היא רק היתה מביטה בתקרה
וממשיכה לדבר.
ואני?
הייתי מביט בה מביטה בתקרה.