ביום אידיוטי של לבד פתחתי לעצמי את הדלת
הרגשתי שהרגע מחכה לי בפינה
הושטתי את היד למנורה ובתנועה מוגבלת
הדלקתי את האור על הזוית הנכונה
שבחיים שלי יש עננים צבועים בצבע תכלת
כתבתי שם שטויות על הנייר, גם לי מותר
כמו הטיפש ההוא או הזונה שמשתוללת
כשהם אומרים לה שהשיר שלה סתם מיותר
"תכתוב עוד זבל, תפרסם, תמיד יש מישהו שיקרא"
הם אוהבים לחיות על מה שאחרים אומרים
תחסוך את זה עכשיו מהם, תעיף ישר למגירה
נמאס להם כל יום לקרוא אותם שירים...
לפעמים החיים מזכירים את האמת שלך,
לפעמים הדברים לא ברורים כמו האמת שלך.
ביום אידיוטי בלי סיבה שכבתי על ריצפת החדר
הרגשתי שהגוף שלי רועד בלי הפסקה
הושטתי את היד, בדקתי שהכל מרגיש בסדר
שם במקום ההוא שהיא נתנה לו נשיקה
ובחיים שלי יש רגעים דפוקים מאיזה סרט
שהבמאי שלו לקח כדור ונעלם
כמו הטיפש הכישרוני או הזונה המפגרת
שעוד חושבת ששונאים אותה שם בעולם
"תכתוב עוד זבל, תפרסם, תמיד יש מישהו שיקרא"
הם אוהבים לחיות על מחמאות של אחרים
תחסוך את זה עכשיו מהם, תעיף ישר למגירה
נמאס להם לקרוא שטויות במקום שירים...
לפעמים החיים מזכירים את האמת שלך,
לפעמים הדברים מסתדרים כמו האמת שלך. |