יושבת לך בקיוסק המתפורר שלך עם המסטיק השחור שלך, וכל יום
באתי בשבילך. באתי כל יום.
תפסיקי לעשות לי הנחות, אני לא אוהבת שוקולד, הוא עושה לי כאבי
בטן.
איך התחת שלך גדל מיום ליום, אמרתי לך שתפוצ'יפס זה לא בריא!

"סיון, בואי קחי, רק שבי איתי קצת, משעמם לי פה נורא".
אני כבר הבנתי שאין לך שום ברירה חוץ מלשבת שם לבד, לחזור
הביתה ולבהות במסך מרוח האבק שניסית לנקות ולא הסכים.
יד במכנסיים, ג'וינט ביד, וסרטים שכבר יצאו מהמסך והשתלטו על
שתינו.
ואני כבר לא שלך, כבר לא שלך, כבר לא שלך.
אני ילדה גדולה.
ואולי לפעמים כבר לא, אולי לפעמים הלכתי אחורה.

את רוצה למות - בבקשה, ושאוציא מתוכך את ליבך ואראה לך כמה
שהוא שקוף?

את רוצה למות - בבקשה, ושאתחרט על כל רגע שדעכת?

פעם אחרונה?

לאן את הולכת?

אהבה?

שנאה?

מי את בכלל?