אז מה זה חופש בכלל?
לא הייתי מגדיר חופש כמשהו חומרי, אלא יותר כמעין הרגשת שלווה
שכזאת. ודאי שלכל אחד יש את הסטנדרטים שלו למילה ולכל אחד יש
צורך במינון שונה של הסם. אבל אני מניח ומקווה שכל איש רוצה
בזה. הרי מי לא רוצה להיות "חופשי ומאושר".
עוד לא החלטתי אם החופש הוא טוב או רע. אני מניח שתלוי איך
מסתכלים על זה. כלומר אם מדובר בתועלת אישית אז החופש הוא דבר
נפלא. אבל כיוון שלא כולם יכולים להנות ממנו בעת אחת, יש צורך
בהגבלות. לפיכך, אנשים יותר מדי חופשיים צריך לכבול באזיקים.
אותם פורעי חוק אציליים שאין טוב בלבם ולא מעצור לתאבונם.

אז למה לעזאזל שלא כולם יהיו חופשיים?
ע"פ עניות דעתי חופש ואחריות אינם הולכים יד ביד. אקפיד להוסיף
שהחופש הוא טיפוס אנוכי במיוחד שלא סובל רגש, אהבה ומוסר. לא
אני הוא שאמרתי ש"חופשי זה לגמרי לבד". אם נחזור לעניינינו,
ננסה להבין שבלי אחריות, אפילו המה שמו מהמיתולוגיה היוונית
(אטלס), לא יוכל להחזיק את העולם. אטרח להדגים בשביל המתקשים
שבינינו: משפחה צריכה את הפראייר שיפרנס אותה כי אחרת לא
תתקיים, ממש כשם שצריך את החנון שיגיד לנהג להוריד מהירות, את
הרכרוכי שיחשוב שמלחמה היא דבר נורא.

אני לא חופשי כי יש על ידיי אזיקים של מוסר ויש בראשי משקולת
של ידיעה. אם הייתי עיוור או לפחות טיפש, הייתי מכריז שבכלל לא
ידעתי שכך פועלים הדברים. אבל זהו לא מצבי. אפשר להגיד שאם
הצחוק טוב לבריאות כמו שאומרים, אז אני בטח גוסס ואם הטיפשות
היא האושר העילאי, אז אני ודאי מדוכא.
שלא תבינו לא נכון, אני לא עד כדי כך פסימי כמו שמשתמע. בחיי
שאני מנסה לחייך, אבל במקום חיוך קעור יוצא לי חיוך קמור.
כנראה שמישהו גזר לי את הכנפיים.

כבר הרבה זמן שלא התחפשתי בפורים, אולי זה מהעצלות של בניית
תחפושת או אולי סתם כי אני לא אוהב להתחפש. ישנם אנשים שממש
כמו הנחש, משילים את עורם בלי כל חשש, וכך מגיחים אל החופש.
ראיתי את אותם אנשים עם פטיש שפוצעים ידיים, את אותם אנשים בלי
לשון שמדברים ללא הרף ואת אותם חלומות שהולכים על קביים. אבל
לא אני. אני מחפש דרך אחרת. אומנם את שביל הזהב עדיין לא
מצאתי, אך אסתפק גם בשביל של נחושת.