שותה קפה אל מול האכזבה,
אומרת: "ידידות - תו לא, ודי";
חפץ שהיא תהא לי אם-כל-חי:
אם לה אני אדם, לי היא חוה.
בגן, ראשי מונח על כתף-נאוה,
ראשה אותי חובק, והיא עלי
חושבת, "נחבק? עד אימתי?" -
היא לא תפל בשבי האהבה.
שביה אותי אוסר ברהטים;
כרמה לי הסמדר, אלמתי-דם;
שלהבת מיסרת בלהטים,
אכמה אליה - בי נעור התם.
אכלה בצלף סרובה אלי,
כל עוד אליה מוסבות עיני. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.