גחלילית אפורה / שלוליות |
שומעת איך הרוק מחליק על הלשון
איך הגידים נפרמים אחד אחרי השני.
הפרקים שלי מכחילים ככל שהדקות רצות,
ואני מחייכת.
מחיאות כפיים מציפות את החלל
אבל אני כבר מזמן הפסקתי לשמוע.
רק הדם שניגר מהציפורניים
מורה לי על כך שהגיע הזמן לעצור.
תולשת ריסים מהולים בשחור בזה אחר זה,
ומרוב שנשפתי הריאות איבדו צורה.
הכל מתרוקן במהירות האור
וטיפות ארגמן מטפטפות מהאוזניים אל הריצפה.
שלוליות עצומות,
ואני מחייכת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|