מקלפת את עצמי כל פעם
מהקושי, מהלכלוך
אנשים מדביקים אותי בכעס ובזעם
מדביקים אותי במחלות קשות
בצביעות, גזענות ושחצנות
ואני כזאת קטנה לא יודעת מה לעשות
אני נקודה קטנה
בתוך חברה גדולה
ואין לי כוח השפעה
נלחמת כל יום בעצמי
לא ללכת עם כולם
אלא להיות פשוט-אני
וזה קשה, קשה מאוד
אני זועקת ובוכה
אבל כולם רובוטים
שלא שמים לב למצוקה
הצילו! יש שם מישהו? יש פה בני אדם?
לא קול ולא עונה
אני לבד מול העולם
כשאני קצת מתרחקת מחזירים אותי מיד
חלילה שלא אצא מהשורה
"אל תסכימו לה לברוח
אל תתנו לה להיות שונה"
וזה קשה, קשה מאוד
אני זועקת ובוכה
אבל כולם רובוטים
שלא שמים לב למצוקה
הצילו! יש שם מישהו? יש פה בני אדם?
לא קול ולא עונה
שוב לבד מול העולם
השיר הראשון שאי פעם כתבתי, בערך לפני שנתיים
פעם חשבתי שהוא מעולה, היום הוא כבר לא כ"כ נראה כזה,
אבל הוא כאן בכל זאת, בשבילי | 