הדרך הארוכה ביותר היא זאת שתחזק לך את הרגליים.
זה משפט מצחיק - אבל גם נכון, כי שצועדים בדרך הארוכה מקבלים
שרירים שעוזרים לך להמשיך בחיים שלך , וזה לא משנה שנפלת כל
הדרך, וזה לא משנה שלא צעדת לבד, כל עוד סיימת אותה, הפכת לאדם
טוב יותר.

אני בדרך הארוכה עדיין, אבל עכשיו אני הולכת זקוף, וזה טוב
לי.

אני יודעת שאני בסדר, כי שדיברתי עם אחותי על זה היא אמרה שזה
נראה כאילו אני התבגרתי לפניה, כי היא אמרה שהיא התבגרה כל כך,
שהיא כבר לא ילדה בכלל, ואני אמרתי לה שחלק מההתבגרות היא
להכיר את הילד בפנים, להבין אותו ולחיות איתו.
ואז היא צחקה ואמרה שאני הכי מוצלחת במשפחה, והלכה.
וזה עוד דבר שתרם לחיוך שלי, שלא נפסק.

אז בעצם זה לא משנה שקורה מסביבי, אני כאילו מכונת אושר המפיצה
עצמה לכל צד, ורק בגלל שאני עומדת במקום בטוח כרגע אני יכולה
להגיד: "זה טוב ליפול, זה טוב להתבלבל, זה טוב לבכות, אם בסוף
אתה צומח מזה - זה שווה הכל!"